<h1>פירוש ר"ש משאנץ על ערכין</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[ויקרא כ"ב י"ט] לרצונכם, אין כופים את הצבור על כורחו. [תורת כהנים אמור פרשה ז' ה"ב]. לרצונכם אין כופין את הצבור על כרחם. פירוש שאם לא רצו להביא לתרומת הלשכה כדי ליקח ממנה קרבנות צבור אין כופין אותם על כרחן אלא כופין אותם עד שיאמרו רוצים אנו שהרי חייבין הם להביאה. ותנן בשקלים פרק קמא [ה"ג] בט"ו באדר שולחנות ישבו במדינה, בעשרים וחמשה ישבו במקדש, משישבו במקדש התחילו למשכן, את מי הן ממשכנין לוים וישראל גרים ועבדים משוחררין. ותנן בערכין חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם. אלמא כשם שכופין את היחיד כך כופין את הצבור. מיהו בתרוייהו קרבן לא קרב עד שיאמר רוצה אני. והא דאיצטריך הכא למימר בצבור, דסד"א כיון דרחמנא רמא חייובא עלייהו לאתויינהו ולאו בנדר ונדבה דידהו תליא מילתא נכפיינהו בעל כרחן ואע"ג דלא אמרו רוצים אנו קמ"ל. [פירוש הראב"ד מכת"י]. לרצונכם, אין כופין את הציבור על כרחם. מפרשים דלא כתיב בהו יקריב כמו ביחיד. וא"ת והא דתנן בפ"א משקלים משישבו שלחנות במקדש התחילו למשכן, [היינו ביחידים כדקתני] את מי ממשכן לוים וישראלים וגרים וכו' [פי' אם יש בהן לוים וישראלים וגרים וכו' שלא נתנו ממשכנין אותן], ועוד התם דממשכנין לאו משום שאינם רוצים להביא אלא כדי למהר ולהביא.
